שני ראיונות עם שני מתרגמים: עמינדב דיקמן ורמי סערי

30/03/2012 בשעה 16:07 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: , , ,

השבוע התפרסמו ב"הארץ" שני ראיונות עם מתרגמים. הראיון הראשון הוא עם עמינדב דיקמן - מתרגם, ראש המגמה ללימודי תרגום באוניברסיטה העברית וחבר באקדמיה ללשון העברית. דיקמן מלין בעיקר על מצב התרגום בארץ ותרגומי המופת בפרט, אבל הוא גם מתייחס למלאכת התרגום:

מה שמעניין בתרגום, אומר דיקמן, הוא מעבר לתוכן. והוא מסביר: "מה זה תוכן? תוכן הוא הרמה הבסיסית. יש מורכבות, יש סגנון. איך אתה מעביר סגנון? זאת העבודה".

איך אתה מעביר סגנון?

"מתאמץ ומקווה שהצלחת. אתה צריך לקבל החלטות. נניח שאומרים לך ‘השיר הזה הוא שיר הדור'. פתאום זו לא בעיה של מה שכתוב, אלא שיש פה הדר. או שאם במקומות מסוימים יש מחשבה די מורכבת, אתה צריך לעשות רושם במובן של התרשמות של הנשמה. זה דבר רציני שחורג בהרבה מ'כן חרזתי לא חרזתי'".

הראיון השני הוא עם רמי סערי, משורר, מתרגם וד"ר לבלשנות, המתרגם ממגוון שפות, ביניהן פינית, אלבנית, הונגרית ויוונית. על התרגום הוא אומר:

"חשוב לי שהדברים שנאמרים במקור יעברו לשפת היעד בצורה המדויקת ביותר שאפשר, שהמסר לא יוחטא. מכיוון שאני בוחר בספרים שאני חושב שחשוב שהקורא הישראלי יוכל להתוודע אליהם, אני רוצה גם שהספר בנוסח העברי שלו יהיה נאמן ככל האפשר למקור. נאמנות למקור מבחינתי היא בין היתר שקורא ישראלי בארץ אחרת, בתנאים אחרים, בסביבה שונה לחלוטין מכל הבחינות האפשריות, יוכל בכל זאת לקבל את מה שהספר מעביר מבחינת התוכן והמסר".

ועל השפה:

"אני חושב שבמעבר משפה לשפה אתה יכול להבין הרבה דברים גם על עצמך, גם על העולם שסביבך, וגם על אנשים שחיים באופן אחר, בתרבות אחרת. בעיני כל שפה חדשה היא דרך לחצות גבולות. הערכים האנושיים והאידיאולוגיים העומדים מבחינתי במהות קיומו של האדם הם חופש, אהבה ואמת. קשה לי לחשוב על מצב שהייתי יכול לחיות חופשי באמצעות שפה אחת ויחידה. אני גם מאמין שאם אתה לא שולט בשפה שלך, אתה לא יכול להגיע לשליטה בשום שפה אחרת.

"עצם הלמידה של שפה זרה זה לא דבר קל, אבל מדובר בעניין הזה של חציית גבולות, וברגע שאתה מבין טוב מאוד איפה עוברים הגבולות שלך, של השפה שלך ושל האפשרות שלך להתבטא בה, יש לך אפשרויות הרבה יותר טובות לעבור את קו הגבול מהשפה שלך לשפה אחרת; וגם להתמודד עם הכללים והגבולות ששפה חדשה מציבה בפניך".

ראיון עם המתרגמת קרן נייזר-כהן

04/01/2012 בשעה 10:41 | פורסם בUncategorized | תגובה אחת
תגים: , ,

הראיון היום הוא עם קרן נייזר-כהן, מתרגמת משפטית ועסקית ומרצה בקורס תרגום עסקי ומשפטי באוניברסיטת תל אביב.

איך הגעת לתרגום?

עבדתי כעורכת דין ובעקבות מאורע משפחתי ששינה לחלוטין את ראיית חיי החלטתי לעסוק במה שתמיד משך אותי – שפות. בתור מתמחה ועורכת דין תרגמתי מסמכים משפטיים רבים אך כעת זו "משרה מלאה+". במקרה או שלא במקרה נתקלתי במודעה בעיתון על לימודי תרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב. ניגשתי למבחני הכניסה והתחלתי מסלול לימודים שנמשך שנתיים. במקביל עבדתי כשכירה בתרגום וכך צברתי ניסיון.

בתום הלימודים הקמתי עסק לתרגום ומאז תחום עיסוקי הוא תרגום משפטי ועסקי.

 מה את אוהבת בתחום?

מי שלא עוסק בתחום קרוב לוודאי ירים גבה כשאומר שיש גיוון בתרגום. ובכן, אני חשה כי יש גיוון רב בתחום בו אני עוסקת. יצירתיות (כמובן שזה תלוי טקסט ולא מדובר על תרגום משפטי), מחשבה תמידית ולמידה יומיומית הופכות את המקצוע למעניין ומרתק בעיניי. כמו כן, אני מלמדת קורס בתרגום עסקי ומשפטי בתוכנית לתרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב ונחשפת מדי שנה לדור חדש של מתרגמים. זה מאוד מעניין לראות מאילו תחומים הסטודנטים מגיעים.

 מה היית עושה אם לא היית מתרגמת?

אני מניחה שהייתי ממשיכה לעבוד כעורכת דין או עוסקת בתפקיד קרוב לתחומים נוספים הקרובים לליבי והם דיני עבודה וזכויות אדם, למרות שהתואר השני שלי הוא במשפט מסחרי בינ"ל.

 מה האתגרים בתרגום משפטי?

יש כל כך הרבה אתגרים בתרגום משפטי. אמנה חלק מהם: אדקווטיות היא מילת המפתח לדעתי. יש לשמור על המקור ואין מקום להתערבות המתרגם בשיקולים של קבילות והתאמה לקהל היעד, למעט שמירה על השפה המשפטית המקובלת בשפת היעד  קהל היעד – מדינת היעד, השפה, שיטת המשפט, מערכת בתי המשפט וכו' כל אלו מהווים אתגרים עצומים מבחינת התרגום המשפטי. למשל, שיטת המשפט בצרפת שהיא קונטיננטלית לעומת השיטה באנגליה-ווילס שהיא שיטת המשפט המקובל, גם מערכות בתי המשפט שונות וכן התארים השונים והמונחים.ניתן בנקל לטעות ולתרגם מונחים שונים כמקובל במדינות מסוימות ושאינם נכונים במערכת המשפט בשפת היעד (ואם מדובר באנגלית – השפה המשפטית תהא שונה במדינות שונות כגון, ארה"ב, אוסטרליה אנגליה-ווילס וכו').

 איך מתמודדים עם המשמעות הרבה שיש לכל מילה ומילה בתרגום משפטי, מבחינת תחושת האחריות האישית וברמה הטכנית של בקרת הטקסט?

ללא ספק יש לשים תשומת לב מקסימלית למשמעות המתבקשת בטקסט המקור. באשר על כן, יש להתמקצע בתחום התרגום המשפטי כמו בכל תחום ספציפי אחר. הדבר דורש למידה וניסיון. מבחינת אחריות אישית, רצוי כי המתרגם לא ייקח על עצמו תרגום מסמכים שאינו בקיא בתחום בו הם עוסקים ובמונחים הכללולים בהם. יש לוודא כי המתרגם אינו נושא באחריות אישית על התוצר הסופי וזוהי סוגיה נפרדת לגמרי. ברמה הטכנית, רצוי וראוי כי הטקסט ייבדק בידי עורך/מתרגם ואף עורך דין הבקיא במינוחים.

 איך את מתמודדת עם אתגר השיווק העצמי? מי קהל היעד שלך?

שיווק עצמי: לפני מספר שנים כשהפכתי לעצמאית בתחום, התנדבתי בוועד אגודת המתרגמים. כך הכרתי את חברי הוועד ורבים מחברי האגודה ויצרתי קשרים עם מתרגמים רבים. זוהי דרך נפלאה לשיווק עצמי בתוך קהילת המתרגמים. בנוסף, בעבר נהגתי לחלוק הגיגים בנושאי לשון ושפה, משפטים ופרסומים שונים בנושאי תרגום דרך פוסטים שפרסמתי ללקוחות, למתרגמים ולמכרים. דאגתי לשלוח פרסום רלוונטי מדי פעם.

קהל היעד שלי בתחום המשפטים הוא בעיקר עורכי דין ונוטריונים. כמובן שגם לקוחות פרטיים הזקוקים לתרגומים בתחום המשפטים, אך לא רק. בתחום העסקי – חברות שונות וכאן קהל היעד הוא לא ממוקד כמו בתחום המשפטים.

 אילו תכונות, ידע וכלים חשובים למתרגמים משפטיים ולמתרגמים בכלל? האם אפשר להיות מתרגם משפטי טוב ללא השכלה פורמלית בתחום?

אתחיל מהסיפא של השאלה – השכלה פורמלית בתחום היא בהחלט יתרון, שכן השפה המשפטית תהא שגורה בפי המתרגם והניסיון הפרקטי שלו יקל על מלאכת התרגום. עם זאת, על עורך הדין או המשפטן לשלוט הן בשפת המקור והן בשפת היעד.

תחום התרגום המשפטי הוא בעצם למידת טרמינולוגיה מקצועית, כלומר גם ללא השכלה פורמלית בתחום, קרי תואר במשפטים, ניתן לרכוש כלים בכדי לתרגם מסמכים משפטיים. הדבר דורש למידת השפה המשפטית בשפת המקור ושפת היעד וכמובן דורש ניסיון רב בתחום. ניסיון יוביל להתמקצעות ולכן אני בדעה כי ניתן להיות מתרגם משפטי ללא השכלה פורמלית בתחום. מתרגם טוב הינו כזה השולט בשפת המקור והיעד ברמה כזו המאפשרת לו לתרגם את הטקסט בצורה קבילה או אדקווטית, הינו בקיא במינוחים ובתרבות הדו לשונית. ידיעת השפה אינה מספקת. שימוש בכלי עזר, אנשי מקצוע, עמיתים ומאגרי מידע ישפרו את התוצר הסופי ויתרמו לידע האישי של המתרגם.

 מה לדעתך עתיד תחום התרגום המשפטי ובכלל, לאור כניסת תרגומי המכונה לזירה?

אני לא מאמינה בתרגומי מכונה שכן לדעתי, לא נברא המחשב שיחליף את מוח האדם גם במאמצים רבים (גם לא "כחול עמוק"). מכיוון שיש להבין את ההקשר של כל מונח ומונח בטקסט המקור, תרגום מכונה לא יכול לעשות את הפעולה הזו ובזה עלינו להודות למוח שלנו, שאין לו תחליף. עם זאת, חשוב להדגיש בפני לקוחות ואף מכרים כי תרגום מכונה אינו אפקטיבי ולעולם לא יחליף תרגום מקצועי.

 יש לך עצות למתרגמים מתחילים בתחום המשפטי ובכלל?

בהחלט. אני ממליצה לרכוש ידע מקצועי בתחום התרגום – בין אם באוניברסיטה או במכללות, בין אם קורסי העשרה שונים בתחום התרגום, בין אם מפגשים של מתרגמים, הרצאות בתחומים המעניינים אתכם והקשורים לתרגום. בנוסף, צרו קשר עם מתרגמים עמיתים בתחומים שונים – תמיד תוכלו להיעזר בהם והם בכם. זוהי מתנה. מצאו מספר מקורות מקוונים ולא מקוונים שיכולים לסייע לכם (לקסיקונים, מילונים וכד'). היעזרו באנשי מקצוע בתחום הספיציפי בו אתם מתכוונים להתמקצע. אל תקחו על עצמכם כל עבודת תרגום שמציעים לכם – זה יכול להיות בעוכרכם אם התוצר לא יהיה לשביעות הלקוח. תבקשו לראות את טקסט המקור ולעיין בו לפני שתקבלו החלטה. השתתפות בכנסים עוזרת ליצירת קשרים, העשרת הידע ושיווק עצמי – כמה ציפורים במכה אחת.

 על אילו מקורות את ממליצה?

ראיונות קודמים

ראיון עם המתרגמת צביה לוין

13/11/2011 בשעה 10:52 | פורסם בUncategorized | תגובה אחת
תגים: , , , ,

הפעם יש לנו ראיון נוסף עם מתרגמת לא-ספרותית: צביה לוין, מתרגמת רפואית מאנגלית לעברית ובעלת הבלוג השכן "מעבר לעברית". אתם מוזמנים לשאול את צביה שאלות בתגובות.

איך הגעת לתרגום?

חיפשתי הכנסה נוספת, והעדפתי עבודה שאפשר לעשות מהבית מכיוון שבתי הייתה קטנה ותשלום לבייביסיטר הפך כמעט כל עבודה לבלתי משתלמת.

מה את אוהבת במקצוע?

בראש ובראשונה את היצירתיות והמשחק במלים. בשבילי זה כמו משחק עם פלסטלינה שמעצבים ומשנים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

כיום התרגום הוא העיסוק הבלעדי שלי, ואני נהנית מאוד להיות עצמאית. אין לי בוס שלוחץ עליי ופוקד עליי מה לעשות ואני מנהלת את סדר היום שלי.

מה היית עושה אם לא היית מתרגמת?

במשך 23 שנים עבדתי כאחות, עד לפני שנתיים. התחלתי לתרגם במקביל לעבודתי כאחות וזה נמשך כך 12 שנים. רק בשנתיים האחרונות אני עוסקת בתרגום בלבד. אם לא הייתי מתרגמת כנראה הייתי ממשיכה להיות אחות. אפשרויות נוספות הן עבודה עם בעלי חיים או פיתוח תחביב הסריגה שלי לעיסוק מכניס.

מה האתגרים בתרגום רפואי?

צריך ידע רחב מאוד באנטומיה, פיסיולוגיה, פתולוגיה, כימיה ופיזיקה בסיסיות, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה ועוד, ובעצם כל מה שלומדים בבית ספר לאחיות/לרפואה ורוכשים במהלך שנות ניסיון בשטח. קשה מאוד להשלים ידע כזה בלי להיות בעל מקצוע רפואי/פרא-רפואי או מקצוע קרוב. חשוב להכיר תהליכים בגוף במצבי בריאות וחולי (פיסיולוגיה ופתולגיה). משפט נעשה ברור להפליא כשמבינים את ההקשר של התהליך, שהיה ברור מאוד לכותב, אבל לא הוזכר במפורש בטקסט.

באנגלית נפוץ מאוד השימוש בראשי תיבות לשמות של מחלות, טיפולים, תסמינים ועוד. ראשי תיבות מסוימים עשויים להיות בעלי משמעות שונה בתחומים שונים ברפואה ולכן חשוב מאוד לחפש את הפירוש בתחום הספציפי.

חשוב להכיר את צורת הכתיבה המקובלת בתחום הרפואי, דבר שמן הסתם נכון גם בתחומים טכניים אחרים.

אחד האתגרים הגדולים הוא הנגיעה של תחום תרגום זה לחיים ולבריאות של בני אדם. טעות בתרגום רפואי עלולה לגרום לפגיעה בבריאות, לנכות וגם חס וחלילה למוות.

תרגום רפואי הוא אחד מהתחומים שבהם המשפט "חיים ומוות ביד הלשון" הוא בעל חשיבות עליונה. איך מתמודדים עם זה, מבחינת תחושת האחריות האישית וברמה הטכנית של בקרת הטקסט?

בעת התרגום אני בוחנת את הטקסט בשבע עיניים, בודקת בכל מקור אפשרי, מתייעצת עם עמיתים בתחום הרפואי והלשוני, ולא מהססת להתייעץ עם הלקוח. אני מוודאת שלא יישארו בטקסט פינות לא סגורות או מעורפלות. גם אם התרגום חף מטעויות, עלולות להיות טעויות במקור עצמו. למשל, כתוב שם של תרופה X במקום Y, כאשר לתרופות מטרה שונה, או שמוזכר מינון בלתי סביר של תרופה, לפעמים טעות במיקום הנקודה העשרונית. מתרגם שמתמצא בתחום יזהה מיד שקיימת בעיה. לדעתי מחובתו של המתרגם להעיר את תשומת לבו של הלקוח גם לבעיות במקור, כי הרי "חיים ומוות ביד הלשון".

אחרי שאני מסיימת את התרגום הראשוני אני עושה לפחות שלוש הגהות. את ההגהה האחרונה אני עושה אחרי שהטקסט "נח" במשך הלילה. אם הלו"ז לחוץ ואין לי אפשרות כזו, אז לפחות כמה שעות.

אין לי תחושה של עול כבד, כנראה מכיוון שהתרגלתי להיות אחראית לבריאות ולחיים של בני אדם בשנים הרבות שעבדתי כאחות. רמת האחריות לא שונה, כי בשני התחומים נוגעים בבריאות ובחיים של בני אדם.

איך את מתמודדת עם השיווק העצמי, שמתרגמים כה רבים מתקשים בו?

כבר לפני שנים הקמתי אתר, כי היה ברור לי שאם אני לא שם (באינטרנט) אני לא קיימת.

אני יוצרת קשרים עם מתרגמים ועורכים, מגיעה להרצאות וכנסים מקצועיים, מדברת על עבודתי כמתרגמת עם כל אדם ובכל רגע אפשרי, גם אם "לכאורה" אין סיכוי שאקבל דרכו עבודה. בקיצור, networking. תמיד יש לי כרטיסי ביקור בתיק, וכשמבקשים את מספר הטלפון שלי אני תמיד נותנת כרטיס ביקור.

אני משתתפת בפורום "תרגום ועריכה" בתפוז ומשתתפת ו/או יוזמת מפגשי פורום. אני אוהבת את הפורום, והכרתי שם הרבה אנשים נחמדים ומעניינים.

אני פונה ללקוחות פוטנציאליים באופן פעיל, ולא מחכה שיפנו אליי. את השיווק אני עושה בעיקר בימים שאין לי עבודה.

אילו תכונות, ידע וכלים חשובים למתרגמים רפואיים ולמתרגמים בכלל?

סקרנות ורצון לדעת, קפדנות ודקדקנות, ידע בתפעול מחשב ותוכנות בסיסיות (מערכת הפעלה, תוכנות אופיס ועיבוד תמלילים, CAT Tool), ידע בסטטיסטיקה (במאמרים מדעיים ובמחקרים קליניים יש התייחסות לניתוח הסטטיסטי), כישורי חיפוש מידע מעולים, וגם יכולת הבחנה בין מקור מידע מהימן למקור שאינו כזה. היכרות מקצועית עם התחום שמתרגמים מעניקה למתרגם את היכולת הזו.

יש לך עצות למתרגמים מתחילים, בתחום הרפואי ובכלל?

לקחת עבודות רק בתחומי הידע של המתרגם, מה שמגדיל מאוד את הסיכוי לבצע עבודה טובה ולזכות בעוד עבודות מאותו לקוח וגם בהמלצות, שיעזרו להשיג לקוחות חדשים.

לא לקחת הרבה עבודות שיגרמו ללחץ ועומס רב, כדי שיהיה מספיק זמן לעשות את העבודה כמו שצריך.

בתחילת דרכי לא הייתי מודעת לכך, אבל היום אני יודעת שכאשר עובדים על מסמכים ארוכים לפעמים קשה לאתר שגיאות, מכיוון שהעין והמוח כבר לא קולטים אותן. אפשר וכדאי להיעזר באדם נוסף (חבר, קרוב או עורך מקצועי בתשלום) לעבור על מסמכים כאלה כדי שאיכות העבודה לא תיפגע.

להצטרף לארגון מקצועי (אגודת המתרגמים בארץ או בארצות אחרות, לפי צמדי השפות של אותו מתרגם). מתרגם מתחיל עדיין לא יכול להביא הוכחות לעבודות שבוצעו ו/או המלצות מלקוחות. אם הוא שייך לארגון מקצועי הדבר מעיד על רצינותו ובהחלט יכול לעזור לו לקבל עבודות.

שיווק עצמי (ראו לעיל).

על אילו מקורות את ממליצה? (לא בהכרח מקוונים)

להלן רשימה ארוכה, אבל חלקית, של מקורות מידע הקשורים לתחום הרפואה ומדעי החיים ועוד. בתחום הרפואי קיימים מילונים מעטים אנגלית-עברית, שאף אחד מהם אינו כולל מספיק ערכים והחיפוש באינטרנט הוא כלי חשוב מאוד.

מילונים ולקסיקונים

  אתרים מהימנים

 מילונים ומונחונים, אנגלית-עברית

 מילונים ומונחונים, אנגלית – אנגלית

שלושה ראיונות עם שלושה מתרגמים

04/11/2011 בשעה 20:25 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: , , ,

כבר הזכרתי את סדרת הראיונות החדשה של המהדורה האנגלית של "הארץ" עם מתרגמים מאנגלית לעברית. מאז עברו שלושה שבועות, שבהם התפרסמו שלושה ראיונות חדשים.

הראיון הראשון הוא עם סטיוארט שופמן (63), שהחל לתרגם לפני חמש שנים בלבד, ומאז תרגם את "דבש אריות" של דוד גרוסמן,  "ראשית – פעמים ראשונות בתנ"ך" של מאיר שלו ואת "אש ידידותית" של א.ב. יהושע.

ציטוט נבחר: "כשהוא מתרגם ספרות, שופמן מנסה לשאול את עצמו מה היה האפקט של הפסקה. 'איך אני מרגיש? מה אני רואה? מה אני שומע כשאני קורא אותה, ואיך אני יכול להעביר את אותו הדבר באנגלית? אי אפשר לתרגם מילה במילה. מה עולה בעיני הרוח כשקוראים את הטקסט בעברית, ואיך משיגים את אותו הדבר באנגלית? זה קשה מאוד. אין סוד. הסוד הוא פשוט לעשות את זה".

הראיון השני הוא עם לינדה זיסקויט, מתרגמת שירה שתרגמה את יונה וולך ואת רבקה מרים, וגם כותבת שירה בעצמה.

ציטוט נבחר: "בדיוק כפי שבכתיבת שירה שוברים את החוקים, גם פה צריך לשבור את החוקים. לעתים קרובות מתרגמים מנסים להחליק את המהמורות בתרגום. מה שלמדתי מוולך – כיוון שחלק ניכר מהשירה שלה הוא ניסיוני, והוא צורם ומטלטל ומאלץ אותנו לחשוב – החלקה של הטקסט תעלים את מה שהופך אותו לייחודי".

הראיון השלישי הוא עם אלומה הלטר, שתרגמה מספריו של אהרן אפלפלד, והיא מספרת בראיון כיצד העבודה סייעה לה להתמודד עם החוויות של אביה בשואה.

ציטוט נבחר: "התרגום לא צריך להישמע כמו תרגום, אלא הוא צריך להיות נאמן לחלוטין למקור. זה יעד בלתי אפשרי, אבל המטרה צריכה להיות קרבה מירבית למקור. מתרגם טוב צריך להתגנב, וכמו גשש להעלים את העקבות שלו".

ראיון עם המתרגם פיליפ גבריאל על התרגום של 1Q84

31/10/2011 בשעה 13:26 | פורסם בUncategorized | 5 תגובות
תגים: , , ,

לרגל יציאתו לאור באנגלית של 1Q84, הספר החדש של הרוקי מורקמי, התפרסם ראיון ב"דה אטלנטיק" עם אחד המתרגמים שלו, פיליפ גבריאל. (ראיון עם המתרגם השני, ג'יי רובין, מופיע בפוסט הזה.)

גבריאל תרגם את הסיפור הראשון של מורקמי שפורסם בארה"ב, "מזכר הקנגורו" (הסיפור פורסם בספר "הפיל נעלם"). הוא תרגם שלושה מספריו של מורקמי לאנגלית, וזכה בפרס על תרגום "קפקא על החוף". הוא תרגם עוד שני ספרי עיון שלו, קובץ סיפורים קצרים וסיפורים קצרים שפורסמו במגזינים שונים. גבריאל הוא מרצה ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת אריזונה, ותרגם גם את הסופר חתן פרס נובל קנזאבורו אואה.

כמה עמודים תרגמת בממוצע ביום? כמה זמן נמשך תהליך העריכה?

בדרך כלל אני עובד חמישה ימים בשבוע, עם טיוטה גסה של ארבעה עמודים מדי יום. 20 עמודים בשבוע, 80 עמודים בחודש, זה היעד הקבוע שלי. בעבודה עם סופרים שהפרוזה שלהם מסובכת יותר, יכול להיות שאני אספיק רק שלושה עמודים ביום, אבל מורקמי הוא די ישיר והגיוני. נדרשו עשרה חודשים להשלמת הטיוטה הגסה של הספר השלישי של 1Q84, ואז ערכתי אותה במשך חודשיים. השלב הראשון בעריכה הוא להשוות את המקור לתרגום, שורה מול שורה. אחרי המעבר הראשוני העורך שלי ואני המשכנו כמובן לתקן, והחלטנו, לדוגמה, שרוב המונולוגים הפנימיים יהיו בכתב נטוי, והעברנו חלקים מהטקסט לזמן עבר. אני פחות אוהב את החלק הזה, העיניים שלי מתפוצצות. המעבר האחרון על הטקסט, לפני שאני שולח אותו לעורך, הוא מהנה יותר. בשלב הזה אני פשוט קורא שוב את התרגום כולו כמו ספר באנגלית ומנסה לשפר את הניסוח.

בתרגום של 1Q84 ויצירות נוספות של מורקמי, האם אתה חש מחויבות לכבד את הקול והתחושה של התרגומים של  ג'יי רובין ואלפרד בירנבאום, המתרגמים האחרים שלו? האם אתה חושב שכולכם מחברים את היצירה של מורקמי באנגלית, ושהיא צריכה להיות אחידה, או שאתה מתמקד בכל ספר בנפרד?

אני מאוד מעריך את התרגומים של ג'יי ואלפרד, אבל אני עובד לפי הפרשנות שלי לקול של מורקמי באנגלית. לכל אחד מאיתנו יש סגנון משלו. אני היחיד משלושת המתרגמים של מורקמי ששיתף פעולה עם השניים האחרים. כשאלפרד ואני עבדנו על "אנדרגראונד", וכשג'יי ואני עבדנו על "ערבה עיוורת, עלמה נמה", לא ניסינו ליצור משהו אחיד באופן מכוון, אבל ב-1Q84 העורך ניסה להחליק הבדלים משמעותיים, מה שהגיוני לאור העובדה שמדובר ביצירה אחת. כיוון שהחלק שלי בטקסט היה האחרון, העורך כבר החליט איך להתייחס לסוגיות סגנוניות מסוימות, אז יישרתי איתו קו.

ציינת בעבר שהניואנסים של האוכל היפני לפעמים מיטשטשים בתרגום. מה עוד הלך לאיבוד או היטשטש?

אני מקווה שלא איבדנו דברים חשובים בתרגום, כמובן, אם כי ב-1Q84 אפילו הכותרת מאתגרת, כיוון שביפנית הספרה 9 מבוטאת כ"קְיוּ". היו גם דברים יומיומיים ומובנים מאליהם ליפנים שהיו קשים, כמו הניואנסים של פנייה לאדם אחר, הסיומות ("סַאן" ו"קוּן" במיוחד) המוצמדות לשמות, ורמת האינטימיות שהן מעבירות, שלא לדבר על משחקי מילים.

ג'יי רובין בספרו Making Sense of Japanese מפריך את הסטריאוטיפ שיפנית פחות מדויקת ומסתורית יותר מאנגלית.

יש הכללה שיפנית איכשהו פחות מדויקת או מעורפלת יותר בהשוואה לאנגלית. אני לא קונה אותה. יפנים יכולים לתקשר כמו כולם, ומורקמי מביע את הרעיונות שלו בבירור, אפילו שהאווירה הכללית של היצירות שלו סוריאליסטית לפעמים.

יש שפה מערבית שדומה במבנה ובמקצב ליפנית? אולי גרמנית, שגם בה הפועל נמצא בסוף המשפט?

יפנית שונה מכל השפות שלמדתי, רוסית, סינית, צרפתית וגרמנית. כיוון שהפעלים ביפנית נמצאים בסוף המשפט, אני לפעמים מרגיש שבתרגום מיפנית לאנגלית מסגירים את הפאנץ' ליין.

האם מורקמי התנגד לחלקים מהתרגום שלך או שינה אותם?

בשלב מסוים ג'יי, מורקמי ואני התחבטנו לגבי הכינוי של אחד מחברי הכת. אני קראתי לו במקור "סקינהד" (Skinhead, גלוח ראש), מתוך מחשבה על דמות מפחידה מהימין, אבל ג'יי העדיף "באזקאט" (Buzzcut, תספורת מארינס). מורקמי העדיף את ההצעה של ג'יי, את הקונוטציה הצבאית שלה, והלכנו עליה.

אומרים שגבריאל גרסיה מרקס אמר לגרגורי רבסה שהתרגום שלו לאנגלית של "מאה שנים של בדידות" עולה על המקור הספרדי. האם התרגום יכול לשפר את המקור? אתה חושב ששיפרת פעם את המקור?

האם תרגום יכול להתעלות על המקור? זה יכול להיות נחמד, אבל בדרך כלל אני לא מרגיש ככה. כשסיימתי את התרגום של "צ'וּגָאֵרִי" (宙返り, "סלטה") של קנזאבורו אואה, הוא שלח לי הערות על כמה חלקים קצרים שהוא רצה להוציא מהתרגום, ושלושה עמודים בכתב יד שהוא רצה להכניס. מסתבר שהוא חשב בינתיים על הסיפור ורצה לשנות אותו. הוא אמר לי שעם השינויים האלה, התרגום שלי יהיה קרוב יותר לרוח הסיפור מהמקור. למדתי מזה איך סופרים, כולל מורקמי, ממשיכים לעבד ולעבוד על הסיפורים שלהם. יש טקסט בעל סמכות, אבל אולי היא זמנית.

ההערות של גבריאל על עמוד מהגרסה היפנית של 1Q84, התמונה לקוחה מ"דה אטלנטיק"

ראיונות עם שני מתרגמים – ניר רצ'קובסקי והלל הלקין

16/10/2011 בשעה 12:22 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: , , ,

בימים האחרונים התפרסמו ראיונות עם שני מתרגמים ספרותיים: הראשון הוא ניר רצ'קובסקי, מתרגם מאנגלית ומצרפתית לעברית, שתרגם בין היתר את "סוויטה צרפתית" ו"הנשף – דויד גולדר" מאת אירן נמירובסקי, "יומן" מאת הלן בר, "הנפשות האפורות" מאת פיליפ קלודל ו"נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל*; המתרגם השני הוא הלל חלקין, מתרגם מעברית ומיידיש לאנגלית, שתרגם בין היתר את שלום עליכם, ש"י עגנון, א. ב. יהושע וחיים באר.

הראיון עם רצ'קובסקי פורסם ב"הפנקס", כתב עת מקוון לילדים על תרבות וספרות, לרגל תרגומו החדש לספר "אחי פשוט" מאת מארי-אוד מוראי, שהוא התרגום הראשון שלו של ספר לילדים ונוער. בתשובה לשאלה הראשונה רצ'קובסקי מתייחס להבדל בין תרגום לילדים ונוער לתרגום למבוגרים:

זו עבודה שונה מתרגום של ספרות יפה למבוגרים, במובן שהייתי צריך לחשוב קצת יותר על הקורא שבסוף הדרך. בתרגום של ויקטור הוגו או סימון דה-בובואר, האדון היחיד (לפחות באופן אידיאלי) הוא הספרות: מתייחסים בחרדת קודש לכל מילה ומבנה תחבירי בטקסט, ושהקורא כבר יתמודד – או לא. כאן, לעומת זאת, רציתי לשחזר בתרגום שלי את הכתיבה של מארי-אוד מוראי, שבלי לזלזל, להתחנחן ולהנמיך, בהחלט מכוונת לקהל קוראים של בני נוער.

רצ'קובסקי גם דיבר על הקושי שבתרגום שפת דיבור:

התרגום הזה הקצין בעיה שקיימת בכל תרגום – איך ליצור טקסט שישמע טבעי וזורם בעברית, ומצד שני שלא ישמע כאילו נכתב בעברית. צריך שישאר באיזה מקום ה"מבטא" הזר שלו. כשספר כתוב בשפה גבוהה, אפשר להשתמש בעברית ספרותית ותקנית וזה יוצא טוב. דווקא כשהשפה פשוטה, חצי דיבורית, כמו בספר הזה, הבעיה גדולה יותר. אלה צעירים וצעירות שצריכים לדבר אחד עם השני בשפה נורמלית, טבעית, אבל אסור שהם ישמעו כמו חבורה של צעירים בתל אביב. לא יכולתי להשתמש ב"סבבה" ו"באסה". בכלל, ניסיונות לתרגם לסלנג עדכני של צעירים לרוב יוצאים פתטיים.

הפתרון, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא להימנע מסלנג ומשיבושי לשון שנפוצים בדיבור. ניסיתי להשתמש בשפה פשוטה, אבל פחות או יותר תקנית. בסופו של דבר זה נשמע הכי טוב וטבעי, גם אם לא באמת מדברים ככה.

על השאלה "כיצד, כמתרגם, אתה דואג להעביר את הקול הייחודי של הסיפור והסופרת?", רצ'קובסקי השיב:

מתרגם הוא קצת כמו שחקן, הוא צריך להיכנס לראש של הדמויות ושל הסופר ולנסות לדבר מהפה שלהם. לא מספיק לתרגם את הטקסט כמו שהוא; בשביל לתרגם את פשוט צריך לחשוב קצת כמו ילד בן ארבע, ובשביל לתרגם את אחיו קלבר, כמו נער בן שבע-עשרה.

הראיון עם הלקין פורסם ב"הארץ" באנגלית, במסגרת סדרת ראיונות חדשה ומבורכת עם מתרגמים. הלקין מתרגם בעיקר קלאסיקות:

תענוג גדול להיות מתרגם כשעובדים על ספר מצוין, כמו כל הספרים האלה. באמת. זו זכות. תרגום של אמן גדול, כמו עגנון או שלום עליכם, הוא כמו ריקוד עם הרקדן הטוב ביותר: התפקיד שלך הוא לעמוד בקצב שלו".

גם הלקין מתייחס למציאת הקול של הסופר:

בתרגום של סופר גדול עם קול ייחודי משלו, צריך איכשהו ליצור את הקול שלו בטקסט המתורגם. במידה מסוימת צריך לחשוב: אם שלום עליכם היה כותב באנגלית, איך הוא היה כותב? איך הוא היה נשמע?

בכתבה הלקין זוכה לשבחים על תרגומיו מחיים באר, אך לדבריו שבחים מסוג זה הם נדירים:

למתרגמים יש תחושה כרונית שלא מעריכים אותם מספיק, כיוון שהדרך היחידה להעריך באמת מה מתרגם טוב עשה היא לשבת עם הטקסט המקורי ועם הגרסה שלו ולהשוות אותם. אף אחד כמעט לא עושה את זה!

יש כאן פרדוקס, כיוון שככל שהמתרגם טוב יותר, נוטים להעריך אותו פחות, כיוון שחלק ממה שמתרגם טוב עושה הוא לטשטש את הראיות, ליצור אצל הקורא את התחושה שהוא לא קורא תרגום. רבים יאמרו שהם נהנו מהתרגום שלך, אבל מעטים מאוד יבינו מה כרוך בתרגום טוב – פרט למתרגמים אחרים.

תודה לליטל סמט ולבן שטרן על ההפניה לראיונות.

* קראתי את כל הספרים, פרט ל"נוטות החסד", והם מצוינים.

ראיון עם המתרגם אלן קליימן

12/09/2011 בשעה 14:34 | פורסם בUncategorized | 4 תגובות
תגים: , , , , , ,

כבר ציינתי מספר פעמים שאני אוהבת לקרוא ראיונות עם מתרגמים. עם זאת, לרוב מראיינים מתרגמים ספרותיים שמתרגמים לעברית, כך שאף פעם לא יוצא לי לקרוא ראיונות עם מתרגמים מתחומים אחרים. לכן החלטתי להרים את הכפפה ולראיין מתרגמים מכל התחומים. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות שאלות ותחומים שמעניינים אתכם לראיונות הבאים.

הראיון הראשון הוא עם אלן קליימן, מתרגם פיננסי, שיווקי ומשפטי מעברית ומצרפתית לאנגלית. אלן גם פעיל באגודת המתרגמים, ובשנים האחרונות הוא משתתף בארגון הכינוס השנתי של האגודה.

איך הגעת לתרגום?

נרשמתי לתוכנית התרגום של בית ברל מתוך סקרנות אינטלקטואלית, אבל זו גם הייתה התקופה של בועת הדוט.קום וקריסת ההיי-טק בסביבות 2001. אחרי קריירה בשיווק ובניהול בהיי-טק, פתאום מצאתי את עצמי בלי עבודה, ובחרתי "לזוז הצידה" ולעבור לתרגום כמקצוע. התחלתי לעבוד בזמן שלמדתי בבית ברל, בתוכנית שנמשכה שנתיים.

מה אתה אוהב במקצוע?

אני אוהב את האתגר האינטלקטואלי שבתרגום. יתרון נוסף הוא האפשרות לעבוד לבד ובשביל עצמך, בלי בוסים או עובדים.

 מה האתגרים בתרגום מעברית ובתרגום מצרפתית?

האתגר הקבוע בתרגום, בלי קשר לשפת המקור, הוא יצירת מסמך אנגלי אותנטי – להצליח בהתמודדות עם ההפרעות של שפת המקור במבנה, בניסוח ובאוצר מילים. מה שמאתגר במיוחד הוא זיהוי המונחים המקצועיים באנגלית, שבמקרה שלי נעשה לרוב בחומר פיננסי ומשפטי. בתרגום מצרפתית יש מלכודת נוספת, "ידידי הכזב" (false friends או faux amis), שהם מילים הדומות בשתי השפות, אך המשמעות שלהן אינה זהה. אתגר נוסף הוא הדמיון המטעה לעתים בין שתי השפות.

מה האתגרים בתרגום פיננסי?

תרגום פיננסי חייב להיות אותנטי, וכל תת-ז'אנר שונה. למשל, דו"ח אנליסטים הוא שונה מדו"ח מנהלים. אני מאמין שהמפתח להצלחה הוא היטמעות בחומר בשפת היעד, למשל לקרוא באופן קבוע את ה"וול סטריט ג'ורנל", ה"פייננשל טיימס" או את המדור הכלכלי של כל עיתון או מגזין איכותי אחר באנגלית. זו דרך ללמוד את המינוח העדכני ואת הסגנון המקובל.

אחד הקשיים הנפוצים שמתרגמים מתמודדים עמם הוא בשיווק. איך אתה מתמודד עם האתגר הזה?

אחרי קריירה בשיווק, זה לא החלק הכי קשה בעיניי. פרסמתי את עצמי כמה שיותר (הצטרפתי לאגודת המתרגמים והייתי פעיל בה, וגם השתתפתי בקבוצות מתרגמים מקומיות. גם הייתי פעיל ברשימת התפוצה במייל של אגודת המתרגמים). קידמתי את עצמי בנחרצות, אבל גם בהגינות. התחלתי לעבוד על כל מה שיכולתי להשיג, אבל בהדרגה פיתחתי התמחויות, ותמיד יש להתמחויות ערך מוסף. עכשיו אני בקושי צריך לעסוק בשיווק, אבל אני עדיין פעיל בארגוני תרגום.

איך תחום התרגום השתנה לאורך השנים? איפה לדעתך יהיה התחום בעוד 20-30 שנה?

אני לא בטוח שהתחום השתנה משמעותית ב-10 השנים שאני נמצא בו, אבל אני חושב שהוא ישתנה משמעותית עם ההתקדמות של תרגום המכונה. אנשי המקצוע צריכים לרתום את הכלי הזה לטובתם ולא להתייחס אליו בזלזול.

מה היית עושה אם לא היית מתרגם?

זו הקריירה השנייה שלי, ואני מצפה שהיא תימשך עד הפרישה (ולאחריה).

יש לך עצות למתרגמים מתחילים, בתחום הפיננסים ובכלל?

ההמלצות שלי למתחילים תמיד היו: תפרסמו את עצמכם כמה שיותר (לפחות 30% מכל העבודות עוברות בין מתרגמים – אם לא מכירים אתכם לא תוכלו להשיג אותן). תשקיעו באופן קבוע בהכשרה ובלימוד (זה לא עסק חד-פעמי). תתמחו.

מקורות שאלן ממליץ עליהם לתרגום פיננסי:

ראיון עם המתרגמת נילי מירסקי

04/09/2011 בשעה 20:56 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: ,

בסוף השבוע האחרון התפרסם ב"הארץ" ראיון עם נילי מירסקי, לרגל התרגום החדש ל"האחים קרמאזוב" של דוסטויבסקי. (מירסקי תשתתף בערב על התרגום החדש ב"תולעת ספרים" ב-26 בספטמבר, פרטים כאן.)

הראיון עוסק בדוסטויבסקי, בתולדות חייה של מירסקי, בשוק הספרים ובפוליטיקה. מירסקי מתייחסת גם לאחת השאלות שמעסיקות מתרגמים – האם תרגום הוא אמנות או אומנות? מירסקי רואה בעצמה אמן מבצע, "כמו פסנתרן שמנגן תווים שנכתבו לו", בניגוד לסופר. עם זאת, היא מכירה בהשפעתם הרבה של המתרגמים על השפה.

"יצירה היא לא חלק מהחוויה שלי", מתעקשת מירסקי, "אם כי אני שמחה לשמוע מילים טובות שגורמות לי להשמין מנחת", היא מוסיפה בטון מתרפק. "יחד עם זאת, ברור לי שלתרגומים יש תפקיד תרבותי מרכזי, כשנוצר צורך ליצור שפה ספרותית חדשה. הדוגמה הכי ידועה היא תרגום התנ"ך לגרמנית של מרטין לותר, שיצר את השפה הגרמנית החדשה מתוך שלל דיאלקטים מקומיים. דוגמה יותר קרובה אלינו היא הרוסית הספרותית, שנולדה מאוחר מאוד יחסית. במאות ה-18 וה-19, האצילים ברוסיה דיברו וכתבו צרפתית. ברוסית נכתבה ספרות דתית בלבד. הרוסית הספרותית התחילה להיווצר דור אחד לפני פושקין, ומי שהרגישו מחויבים לה היו בראש וראשונה המתרגמים דווקא. הם טענו שהרוסית המדוברת, אין בה כדי לבטא את פיתולי הרגש הדקים כפי שהם מופיעים ברומנים הצרפתיים".

ראיון עם טל ניצן

16/06/2011 בשעה 11:22 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: ,

חוץ מהראיון עם פרופ' ניצה בן ארי, התפרסם אתמול בבלוג הרפובליקה הספרותית גם "ראיונון", כפי שמגדירה אותו בעלת הבלוג עדנה אברמסון, עם המתרגמת, העורכת והמשוררת טל ניצן. עם הספרים שתרגמה ניצן נמנים "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "זיכרונות מהזונות העצובות שלי" ו"לחיות כדי לספר" מאת גבריאל גרסיה מראקס, "העין הכי כחולה" של טוני מוריסון וספרי שירה של פבלו נרודה, והראיון נערך לרגל יציאת תרגומה ל"של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק.

אחת הסוגיות התרגומיות שניצן מתייחסת אליה היא הקושי בתרגום משלבים דיבוריים לעברית:

"כאמור, זה אכן היה האתגר המרכזי כאן. קשה מאוד לתרגם לעברית עגה אנגלית, וכתוספת – של פשוטי-עם בארה"ב של שנות השלושים. בעצם זה להמציא בעברית חיה שאינה קיימת. באופן כללי קשה ליצור משלב דיבורי בעברית בלי לחטוא במילים בערבית וביידיש, בביטויים צה"ליים ואפילו פלמ"חניקים. נמנעתי כמובן מכל אלה וגם מחבלה שרירותית בתקניוּת במקומות שזה לא נעשה במקור, ומשימוש בביטויים עכשוויים שהיו מחבלים בשחזור התקופתי – חוץ ממילה אחת (שאשאיר לקוראים לגלות) במקרה שלא הותיר ברירה אחרת.
"אז מה כן? במסגרת כל המגבלות האלה ניסיתי ליצור שפה טבעית, פשוטה, לא גבוהה, שתהלום את הדמויות, שלא תגרום לקוראים לזקוף גבה מצד אחד, אבל גם לא תמשוך תשומת לב מיותרת למעשה התרגום. כדי ליצור שפה אותנטית די לפעמים בניואנסים ואין צורך בג'סטות בולטות."

אם אתם רוצים לדעת מדוע הספר תורגם בשם "של עכברים ואנשים", ולא "על עכברים ואנשים, תצטרכו לקרוא את הריאיון במלואו.

ראיון עם פרופ' ניצה בן ארי

15/06/2011 בשעה 14:44 | פורסם בUncategorized | כתיבת תגובה
תגים: , ,

היום התפרסם ב"הארץ" ראיון עם פרופ' ניצה בן ארי,  מתרגמת, חוקרת תרגום, ראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ועריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב (שבמסגרתה למדתי אצלה בארבעה קורסים), ומאז אוקטובר היא גם יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. עם הספרים שבן ארי תרגמה נמנים "ציד הסנרק" מאת לואיס קרול, "פאוסט" מאת גתה, "חמדת" מאת טוני מוריסון ו"ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת אלפרד דבלין.

על השאלה "מיהו מתרגם אידאלי" בן ארי משיבה כך:

"זו שאלה שעוסק בה מחקר התרגום, שאלה לא פשוטה. המתרגם האידיאלי הוא המתרגם הדו-הלשוני והדו-תרבותי. אבל לכל ברור שאין יצור כזה, כי מה זה נקרא שאתה דו-לשוני? שאתה יודע באותה מידה גם את שפת היעד וגם את שפת המקור. הבקיאות בדיוק באותה מידה בשתי התרבויות כמעט אינה קיימת. נגיד שאני יכולה להגיד שבילדותי סיפרו לי מהצד הצרפתי הספרדי שלי סיפורים של הקונטס דה סגיר ואגדות מצרפתית וגם סיפרו לי מהצד הגרמני של אמא שלי את שטרובל פטר (יהושע הפרוע). אבל לא למדתי בגן ובבית ספר בגרמניה. את הידיעות שלי על התרבות הגרמנית אני יודעת קצת מהמשפחה, וקצת מהמסעות שלי לגרמניה ומהשהות שם ומהקריאה. זה לא שאני דו-תרבותית ישראלית גרמנית".

בן ארי אומרת שצריך לשאוף להכי קרוב. "הכי קרוב זה באמת אנשים שחיו חלק מהזמן פה וחלק שם. שהם מעורים מאוד בתרבויות האלה, חיים אותן, נושמים אותן, ויש להם חוש ורגישות שעמם נולדים. אי אפשר ללמד".

על מעמד המתרגמים בן ארי אומרת:

"המחקר הגיע לנקודה שבה הוא מתחיל להתעניין במתרגם. זה קרה מאז שדרידה, פוקו, בורחס ואחרים התחילו לדבר על כך שאין יותר מקור, על מות המחבר. המתרגם הוא בדרגה שווה למחבר והתרגום בדרגה שווה למקור וכולנו רק מתכתבים עם המקור וזה נפלא ונהדר. כשבדקתי את התזה הזאת לעומת הדעה של מתרגמים על עצמם, לא מצאתי את זה. המתרגם כל הזמן נאלץ להיאבק על מעמד של אדם שקוף שלא מכירים אותו, לא רואים אותו, ולא מעריכים אותו במיוחד. השאיפה הגדולה שלו זה להיות סופר, לעלות בדרגה. מצאתי את זה בהמון ספרים שנכתבים עכשיו, שהמתרגם הוא הגיבור שלהם. אולי מפני שזה מין אנטי-גיבור".

 אמנם אני לא מתרגמת ספרותית, אבל אני מסכימה עם הטענות של בן ארי (ולא רק כי היא הכשירה אותי להיות מתרגמת). אין ספק שגם מתרגמים מסחריים צריכים להכיר את התרבות שממנה הם מתרגמים כדי להבין את הטקסט, ואולי הדוגמה הכי בולטת לכך היא לוקליזציה ושיווק, שם אפשר להיתקל בתיאורי מצבים שאינם נפוצים או מקובלים בישראל, וצריך למצוא פתרון אחר לאותו מסר.

באשר למעמד המתרגמים, כמתרגמת מסחרית יש לי התחושה שחלק ניכר מהאנשים והגופים הזקוקים לתרגום לא בהכרח מודעים לכך שתרגום הוא יותר מהעברת מילים משפה אחת לאחרת, ושהם לא תמיד יודעים להעריך את מורכבות הטקסט שהם מעוניינים לתרגם. למשל, טקסט הכתוב בשפה קלילה וקולחת אינו בהכרח קל יותר לתרגום ממדריך לשימוש במכשיר חשמלי, כיוון שבעברית הנטייה בכתיבה היא להכביד את הטקסט.

פרט למתרגם ולמעמדו, בן ארי נוגעת בסוגיות מעניינות נוספות, כגון הצנזורה שנעשתה בתרגומים בעבר לנושאים טעונים כמו הנצרות, מיניות ואזכורים של גרמניה (לאחר מלחמת העולם השנייה), כך שמומלץ לקרוא את הריאיון במלואו.

העמוד הבא »

בלוג בוורדפרס.קום. | ערכת עיצוב: Pool של Borja Fernandez
רשומות וכן תגובות feeds.

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 29 שכבר עוקבים אחריו